רק מצב שכל זהות מרגישה מוגנת ומוערכת בפסיפס הישראלי ניתן לצפות מכולם להעריך גם עולמות משמעות של אחרים. אין צורך לקבל את הקביעות הערכיות של כל חברה, אבל הביקורת לעולם לא יכולה להיות על זהות כולה ועולם המשמעות של המזדהים עימה. ביקורת מבפנים תשמע רק מאנשים שמחויבים לאותה זהות וקהילה. חרדים בהמוניהם לא יהפכו להיות ליברלים, כך גם חילונים לדתיים, ויהודים-ציונים לכאלו המוותרים על הזהות היהודית של המדינה או ערבים על הדרישה להיות שווים עם הכבוד הראוי להם. מצב שבו זהות מרגישה נרדפת ולא מכובדת הוא מצב שמקשה על טובת כולם. מצב שבו מבקרים את הזהות מחוץ לה, עלולה להיות אבן נגף מרכזית.

״טוב משותף זה כשכולנו יכולים להתייחס לשונות כמאפיין ייחודי. מדינה מיוחדת שנהנית מעושר תרבותי, מעושר של אוכלוסיות שונות ומגוונות וצריך לכבד להעשיר וליהנות מזה. להפוך את זה למשאב, לכבד ולהכיר. שלל תרבויות, שלל קבוצות, זה לא קורה בכל מקום בעולם הפסיפס הזה וכשאני מדברת על טוב משותף זה להעריך את המגוון והעושר ולמנף את זה. שחרית  מביאה דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם אבל הם לא ושחרית מביאה אותם.״

(זינב אבו סוויד)

״אני לא מפחד מזה שכל אחד מאתנו מדבר בצורה שונה על טוב משותף, זה הייחודיות שלנו. טוב משותף לא אומר שאני מבטל את עצמי, את הזהות שלי, התרבות שלי והאישיות שלי, אחד הדברים החשובים בשחרית שאתה חייב להיות חלק מהתרבות שלך, מהזהות שלך להישאר מה שאתה. אם אתה תיפתח או תיחשף למשהו אחר שזה לא יבוא על חשבון האישיות שלך… אין טוב משותף בלי להיות גאה במה שאתה, כדי למצוא טוב משותף חייבים למצוא אנשים שהזהות האישית, התרבותית והקהילתית שלהם חזקה מאוד ומה שהם לוקחים מטוב משותף, זה מה שמחזק גם את האישיות והתרבות שלהם וכאשר עושים את זה מקבלים טוב משותף שהוא טוב לכולם.״

(נזיר מג'לי)

״לא לבטל את הזהות של אחד הצדדים, ולא להניח שאף אחד צריך לוותר על הזהות ועל הצרכים של עצמו, או תרבות או אורח חיים.״

(עינת לוי)

״אל תהיה כמוני, אל תנמיך חומות, תוריד את החומות טיפה כדי לראות מי יושב מהצד השני של החומה.. ביום שכל קהילה תרגיש בטוחה במקום שלה יהיה טוב משותף. החילונים מרגישים שהעיר מתחרדת, החרדים מרגישים שהעיר הולכת למקום של ה' ישמור, אם לכל קהילה יהיה את הביטחון שלה זה יעבוד…. המדיניות של הפרד ומשול קלאסי לא נותנת את הביטחון הזה.״ 

(ניר זוארץ)

״לא מעט קבוצות חיות בתחושות איום על המקום שלהן… אנחנו לא ארצות הברית, אי אפשר לטשטש לאומיות, זהויות, תרבויות, חברה ישראלית לא יכולה להתעלם מזהות וערכים. שאלת הבית החרדי, גברים נשים, לימוד תורה – אלה שאלות שהן מרכיבות את הזהות החרדית.״

(גבי כהן)

״טוב משותף זה לקחת אחריות על הקבוצה שלי, על מתי היא טועה, או על מתי היא לא מדייקת… טוב משותף זה להגיד אני לא עומדת עם הקבוצה שלי, זה חצה איזשהו קו אדום ואני לא מוכנה לשתף פעולה עם זה.״

(גילי רעי)

״ההבנה של כל שחקן שהוא חייב להכיר ולקבל את קיומו של השחקן השני, זאת אומרת שהחילוני מבין שיש חרדים, שיישארו חרדים, שזאת תפיסת עולמם, זהותם ולא שהם צריכים לעבור תיקון, או להשתנות. שהם קיימים כפי שהם.״

(יעל גידיניאן)

״להכיר בצורך לראות את האדם כמו שהוא, לצורך העניין חרדים שרוצים מערכת חינוך משלהם, היום אני מבינה את זה, יכולה להגיד יש לכל קהילה יש צרכים שלה וזה בסדר, צריך לראות את הצרכים של כולם. כמו שלי חשוב שלילד שלי יהיו ערכים שחשובים לי כך אני יכולה להבין את המקום החרדי. אני רוצה להבין, לדעת, מה באמת חשוב לצד האחר, להכיר את האנשים, נכיר, נבין אותם, נראה מי הם, מה חשוב להם, למה זה חשוב להם.״

(אפרת דוד)

״ערבות הדדית נבנית על אמון ואמון נבנה על שקיפות והפוטנציאל העיקרי טמון ברמה המקומית, כי אם אני רוצה להביא את המקום החילוני חרדי להיפגש ממקום של טוב משותף אני צריך ליצור מרחב בטוח עבורם ואני עושה זאת באמצעות הגנה עליהם במישור הפוליטי.״

(הרב אהרון לייבוביץ)