"הליברליזם הישראלי במשבר. מצד אחד, למן קום המדינה הוא מתפקד במסגרת נרטיב המקדש את המפעל הקולקטיבי ותובע מהיחיד הקרבה למען המפעל הזה. מצד שני, התחדשה בישראל מלחמת התרבות בין חילונים ודתיים, המלווה את העם היהודי זה כמאתיים וחמישים שנה.

בנוסף, שתי בעיות מרכזיות ניצבות בפני הליברליזם הישראלי: הראשונה היא בעיית "המשמעות הגדולה" – משמעות המבקשת לתת מענה לשאלות היסודשל הקיום האנושי. מערכת המשמעות הגדולה המובהקת ביותר המוכרת לנו היא הדת. לצד הדת, אם כי במידה פחותה, הלאומיות היא מערכת נוספת של משמעות גדולה. הליברליזם של האוטונומיה אינו מסוגל להציע לבני האדם מערכת של משמעות גדולה. הוא משאיר להם עצמם לקבוע את משמעות חייהם. הבעיה המרכזית השנייה הניצבת בפני הליברליזם הישראלי היא היותה אטומיסטית. האדם מרוכז בקידום ענייניו. בניגוד לכך, הלאומיות והדתיות היהודית שניהם מושתתים על תפישה קהילתנית של הקיום האנושי, שהיא לא אטומיסטית, ולכן מציאותית. כאשר הליברליזם הישראלי מתפקד בתווך שבין הלאומיות הישראלית לדתיות היהודית, סיכוייו לשרוד במתכונתו הנוכחית אינם גדולים.

לכן, אני מציע שתי חלופות של ליברליזם: הגרסה הראשונה היא הליברליזם הרפובליקאי – המאפשר קידום של טוב משותף של כל ארחי המדינה. הגרסה השנייה היא זו של הליברליזם של השגשוג – שבו המדינה בצורה אקטיבית מאפשרת פיתוח אינטלקטואלי ומוסרי של האדם בימי חייו. אם ליברלים ישראלים רוצים בהמשך החיות של הליברליזם בישראל, עליהם לנטוש את הליברליזם של האוטונומיה, ולדון באימוץ של שני סוגי הליברליזם החלופיים."

לקריאה בהרחבה על הכנס לחצו כאן >>