מהקמת המדינה, החינוך החרדי שמר על עצמאותו ועל נבדלותו מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, בשל רצונה של הקהילה החרדית לחנך את ילדיה על פי השקפת עולמה. מסמך זה איננו מתכוון לעסוק בסוגיה זו, מתוך כבוד לתפיסת עולם זו, אולם הוא מבקש להתייחס  לחלוקה הפנימית בתוך החינוך החרדי, ולאתגר מגמה זו.

החינוך החרדי בישראל נחלק מתחילת דרכו לשתי מערכות חינוך נפרדות ושונות לחלוטין, מערכת חינוך לבנים חרדים ומערכת חינוך לבנות חרדיות. מעבר לצורך של החרדים בהפרדה מוחלטת בין בנים לבנות, מדובר בשתי מערכות חינוך שונות לחלוטין, עם היסטוריה שונה, תכניות לימוד שונות ויעדים שונים.

מערכת החינוך של הבנים החרדים היא בעלת מסורת של אלפי שנים, מטרתה העיקרית היא להצמיח מתוכה תלמידי חכמים ולהקנות לכל היתר בסיס תורני חיוני. לעומתה, מערכת החינוך של הבנות החרדיות [3] היא יצירה מודרנית, שנועדה להקנות לבנות החרדיות כלים ומיומנויות נחוצות לתפקודה של אישה חרדית בת ימינו, הן כאשה וכאם בתוך הבית והמשפחה והן בעולם העבודה המודרני שבחוץ. בכל אופן, נראה שהחלוקה המגדרית מגן הילדים ולאורך כל הדרך, איננה אמורה או עשויה להשתנות.

בשנים הראשונות של החינוך החרדי בישראל, למדו והתחנכו במוסדות החינוך אלו לצד אלו תלמידים מכל החוגים, הזרמים והעדות: חסידים, ליטאים וספרדים. עם השנים, נפרדו המוסדות והתחלקו לפי חוגים, זרמים ועדות. כיום אנו עדים לחלוקה בלתי פוסקת של מוסדות החינוך השונים לקבוצות ותתי-קבוצות. התופעה הזו קיימת הן בחינוך הבנים והן בחינוך הבנות, אולם יש הבדלים מסוימים בין חינוך הבנים לחינוך הבנות, ובין המוסדות המיועדים לשכבות גיל  שונות. לשם כך אתאר בקצרה את מסגרות החינוך השונות, ואת החלוקה המקובלת בהן.

יסודי-בנים – תלמוד תורה/ חיידר

בתי הספר היסודיים לבנים חרדים מיועדים לכיתות א'-ח' (בחלקם הגדול יש גם כיתות גן), ובדרך כלל יש בהם עד שלוש כיתות בשכבה. בעבר הרחוק היו מרבית בתי הספר בבעלות "החינוך העצמאי" (רשת חינוכית שהוקמה על ידי "אגודת ישראל") ולמדו בהם תלמידים מכל החוגים והעדות, אולם עם השנים נפתחו יותר בתי ספר פרטיים. חלקם הוגדרו כ"מוכר שאינו רשמי" וחלקם כמוסדות "פטור", ועם הקמת ש"ס הוקמה גם רשת "מעיין החינוך התורני". נראה שהחלוקה למוסדות נפרדים החלה בעיקר בחצרות חסידיות שרצו לחנך את הבנים של החסידות במוסד שיקנה להם את המאפיינים התרבותיים ואת התפיסות הייחודיות לאותה חצר חסידית, וכן בקבוצות שמרניות שרצו לצמצם עד למינימום את הלימודים הכלליים (המוכרים בכינוי "לימודי ליב"ה") ואת ההשפעה של תלמידים מבתים פתוחים יותר. 

כיום, מרבית תלמודי התורה מיועדים לקהלי יעד מוגדרים – לחסידים, לליטאים ולספרדים, וגם בתוך כל קבוצה ישנם מוסדות נפרדים לפי חסידות מסוימת, או לפי תת-קבוצה ליטאית ו/או ספרדית, כשהחלוקה לתת-קבוצה נגזרת בדרך על פי מוצא המשפחה, ועל פי רמת ההקפדה הדתית של המשפחה (משלח היד של ההורים, ההופעה החיצונית, רמת הפתיחות לעולם וכיו"ב).

על יסודי-בנים – ישיבה קטנה

מה"תלמוד תורה" ממשיכים רוב מוחלט של הבנים החרדים ל"ישיבה קטנה", זהו מוסד תלת שנתי (כיתות ט'-י"א) המיועד ללימודי קודש בלבד מבוקר עד ערב. במרבית הישיבות הקטנות יש כיתה אחת בשכבה, ובמקצתן שתי כיתות בשכבה (נדיר
מאוד למצוא שלוש כיתות בשכבה). גם הישיבות הקטנות מחולקות לפי קבוצות המוצא, ובדרך כלל הן מחולקות גם על פי הרמה הלימודית. בין הישיבות קיימת תחרות גדולה על התלמידים המצוינים מבחינה לימודית, ועל כן הן מעסיקות פעמים רבות "רשמים" שתפקידם לגייס בדרכים שונות את התלמידים המצטיינים. כיום ישנן למעלה מ-300 "ישיבות קטנות" ובהן לומדים כ-30,000 תלמידים.

לצד הישיבות הקטנות החרדיות, פועלות כעשרים "ישיבות תיכוניות" חרדיות, המשלבות בתוכן לימודים כלליים לצד לימודי הקודש, ומגישות את תלמידיהן לבגרות מלאה. בדרך כלל, מדובר במוסדות יקרים ואליטיסטיים, המיועדים לתלמידים מצטיינים ממשפחות במעמד כלכלי גבוה, שהוריהם משכילים ובעלי מקצועות חופשיים. שיעורי הנשירה מ"הישיבות הקטנות" הם גבוהים מאוד. עבור התלמידים הנפלטים מהישיבות ישנן מסגרות לימודיות שונות, חלקן שייכות לרשתות מקצועיות דוגמת אורט, עמל, עתיד, אמי"ת ועוד. על פי רוב, הנושרים נמנים עם הפריפריה החברתית החרדית (קירוב, בעלי תשובה, עולים, ספרדים, משפחות רווחה, תלמידים עם לקויות למידה ובעיות התנהגות). 

ישיבה גדולה

בסיום ה"ישיבה (ה)קטנה" ממשיכים מרבית הנערים החרדים ללמוד ב"ישיבה גדולה", בה לומדים התלמידים תורה לאורך היום והלילה עד חתונתם. הישיבות הגדולות מכילות מאות או אלפי תלמידים, ויש בהן עשרות רבות או מאות תלמידים בשכבה. גם הישיבות הגדולות מחולקות לפי קבוצות השתייכות, כשהחסידים ברובם נישאים בגיל צעיר מאוד (19-18), בעוד הליטאים והספרדים מתאחרים בעוד כמה שנים (גילאי 23-21).

יסודי-בנות – "בית יעקב"

רוב בתי הספר לבנות חרדיות משתייכים לרשת "החינוך העצמאי", והם מפוזרים בכל השכונות בריכוזים החרדיים, ומיועדים לבנות השכונה. בתי הספר מונים כיתות מא' עד ח', ובדרך כלל מספר כיתות בכל שכבה, כשבשכונות חרדיות צעירות יכולות להיות מספר רב של כיתות בכל שכבה. במשך שנים רבות למדו על ספסל הלימודים של "בית יעקב" כל הבנות החרדיות מכל החוגים והעדות, אולם עם השנים הוקמו גם בתי ספר נפרדים לבנות חסידיות ו/או לבנות ספרדיות. עדיין, רמת ההטרוגניות בחינוך היסודי של הבנות החרדיות גבוהה בהרבה מזו שאצל הבנים החרדים.

על-יסודי בנות – תיכון/ סמינר

בסיום בית הספר היסודי ממשיכות הבנות החרדיות ל"סמינר", זהו שם כולל לתיכונים החרדיים לבנות, שבחלקם הגדול הם מוסדות שש שנתיים (כיתות ט'-י"ד), כשהשנתיים האחרונות (י"ג-י"ד) מיועדות ללימודי הוראה ו/או רכישת מקצוע אחר. אלו הם מוסדות על-שכונתיים, שנערות חרדיות מכל רחבי העיר מגיעות אליהם. בחלק מהתיכונים החרדיים התלמידות ניגשות לבחינות בגרות, וברובם הן ניגשות לבחינות חיצוניות של מכון סאלד. 

בתיכונים החרדיים לבנות מקובלת יותר חלוקה לפי מוצא, לפי השתייכות חברתית ולפי רמה דתית של המשפחה ו/או של התלמידה. הדירוג של התיכונים נקבע בדרך כלל על פי האוכלוסיות שבאות בשעריהם וכן על פי הרמה הלימודית של התלמידות. התחרות בין התיכונים על מעמדם ויוקרתם גורמת להקשחה של משוכות המיון והסינון, ולכן תהליך הקבלה לתיכון/סמינר בעל שם טוב עשוי להימשך חודשים ארוכים.

מערכת החינוך של הבנים החרדים היא סגרגטיבית באופן מרבי לאורך כל שנות הלימוד, כאשר כל קבוצה ותת-קבוצה לומדת בנפרד במוסדות חינוך משלה כבר בבית הספר היסודי, ובחינוך העל-יסודי מתקיימת הפרדה נוספת על  בסיס יכולות לימודיות. אצל הבנות החרדיות המצב שונה מעט, כאשר ניתן למצוא בחינוך היסודי רמה גבוהה של אינטגרציה, אולם בחינוך העל-יסודי המגמה משתנית לכיוון יותר סגרגטיבי.