מקומי

דברים מתוך נאומו של ראש מכון שחרית, ד"ר אילון שוורץ, בכנס 100 ימים של טוב משותף לבחירות המקומיות 2018:

 

זה התחיל עם אינטואיציה. זה היה שישה חודשים אחרי המחאה החברתית של קיץ 2011.  בשחרית בילינו כמעט כל ערב במאהל אחר בעיר אחרת – בקריית אונו ובירוחם ובחיפה ובירושלים ובתל אביב ובבאר שבע ובחולון ובהוד השרון ועוד ועוד.  כל לילה, תחת כיפת השמיים, היה אפשר למצוא בכל מקום בארץ תושבים שמעולם לא נפגשו, יושבים עד השעות המאוחרות, ומדברים ומתווכחים על העיר ועל המדינה ועל העתיד המשותף.  נכחתי בדיונים בין חרדים ודתיים וחילונים, רוסים ואתיופים, מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים. בין אנשים עמידים לבין אלה שלא גומרים את החודש, לבין אלה, איך אריה דרעי אמר, אלה שלא מתחילים אותו.

האינטואציה היתה שחוויה ציבורית בעוצמה כזאת לא נעלמת, ושבטח במקומות שונים בארץ עוד נפגשות קבוצות שהתגבשו בלילות הללו, ומחפשות דרך להשפיע על עתידם בעירם לקראת הבחירות המקומיות המתקרבות.  ואכן, מתחת לראדר, גילינו מציאות של שותפים חדשים לדרך, שהמסר המרכזי של המחאה עבורם היה הצורך לבנות עתיד שעובד עבור כולנו, וביחד.  באשדוד ובטירת כרמל ובירושלים ובחיפה ובגדרה וברחובות ובירוחם מצאנו את השותפים הראשונים לדרך. מאז הצטרפו עוד ועוד. והיום  מהווה סימן דרך נוסף. אנחנו קוראים לזה פוליטיקה של טוב משותף.

והנה אנחנו שוב, לקראת בחירות מקומיות של אוקטובר 2018, בתוך אולם מלא אנשים שמחויבים לבנות עתיד ראוי.  אני לא משלה את עצמי.  יושבים באולם הזה אנשים שהגיעו ממקומות כה שונים בישראל – עם תובנות שונות ועם עולמות ערכיים שונים שלעתים גם מתנגשים.  המשותף שאני מקווה שיש כאן, ששחרית מקדמת, הוא התובנה הפשוטה שהעתיד הראוי תלוי ביכולת שלנו, מבלי לוותר על מי שאנחנו, לטפס את חומת האמפטיה, להבין שהעולם נראה אחר ממקום אחר,  וביחד לחתור לעתיד שעובד עבור כולנו. קוראים לזה פוליטיקה של פרדוקס.  מתוך הסתירות, חתירה לטוב משותף.

במקומות שונים ברחבי העולם מתגבשת גישה אחרת לפוליטיקה שצצה מלמטה למעלה.

חלק מצמיחתה קשור לייאוש מהמבוי הסתום של הפוליטיקה הארצית, ממלחמות תרבות שסוגרות אנשים בתוך הבועה שלהם, ושיח ציבורי צעקני וצדקני ש"אנחנו צודקים" ושהם "הרוע".  הפוליטיקה המקומית, ברגעים היפים שלה, ויש לא מעט כאלה, היא פרגמטית להפליא, חוצה מפלגות – כי צריכים לפתור בעיות אמיתיות של אנשים ביום יום שלהם.

היא פוליטיקה של יחסים ולא אידיולוגיות טהרניות, שרואה את השני ומתחשבת בו.

היא פוליטיקה של מעורבות אזרחית, והאזרחים מוזמנים למעורבות, לא רק בקלפי פעם בכל כמה שנים, אלא בהתנהלות ובמעורבות לשינוי.

מאז הבחירות הקודמות למדנו בשחרית לא מעט על המגרש המקומי.

ליווינו תהליכי חזון עיר בערים רבות – משדרות בדרום עד סכנין ועראבה בצפון.

קיימנו הכשרות לקראת הבחירות בצפון ובדרום לרבות הכשרה מקסימה ומיוחדת עבור חרדים בעלי אחראיות עמוקה לכלל התושבים.

עשינו סדרת סדנאות עם שותפים בגדרה וטבעון ורמלה ועוספיה ועוד.

ועבדנו לעומק בארבע ערים נבחרות עם מארגנים קהילתיים שהיו יום יום בשטח. התארגנות קהילתית משמעותה בניית יחסים בין תושבים ממקומות שונים מאד, שגילו את הכח שיש להם במשותף.

מכל המפגשים אנו למדנו דבר או שניים על איך רוקמים דרך אחרת, ברית בין תושבים ממקומות כל כך שונים, ברית אזרחית ופוליטית, שמוכיחה את האפשרות של פוליטיקה לטובת כולנו.  אז ארבע תובנות לסיום:

  1. שהתרבות היא נכס. שלתת כבוד גדול לכל קבוצה וקבוצה, כל תרבות, הוא תנאי לשותפות חדשה.  הזהויות של כולנו, עם כל הסטירות ביניהן, צריכות להיות מעוגנות כערך בחיים המשותפים שלנו.  כשברחובות החליפו את הפרצופים בפרסומי העירייה מפרצופים של צפון אירופאים שנלקחו מתמונות בגוגל לפרצופים של התושבים עצמם, העיר עשתה צעד להכיר במגוון שיש בה כנכס.  יש חיכוך בין תפיסות ועולמות, אבל הוא אינו מערער על הערך שיש בעושר תרבותי משגשג. כשמרגישים מאוימים, ובחברה בישראל למדנו שכולם מרגישים מאוימים, שום דבר טוב לא ייצא.

 

  1. שאם רוצים לצאת מהבועות, ולבנות חיים משותפים, אז בלי יחסים ואמון בין אנשים זה לא יילך. יחסים מנצחים אידיולוגיות.  כשאנו מדברים באידיולוגיות, אנו חוזרים אל תוך הבועה.  כשאנו בונים יחסים, יש מחויבות, והאנשים הם המטרה. לא מחויבים לאנושות.   מחויבים לאנשים. כשמארגן קהילתי נפגש עם אלפי תושבים במפגשים אחד-על-אחד על מנת להכיר את עולמם, ולהזמין אותם להיות שותפים עם אחרים, הם מחזירים את הפוליטיקה למעמדה הבסיסי וההכרחי, האדם ועולמו.  אין קיצורי דרך.

 

  1. שצריך להזמין את כולם לשולחן הפוליטי, לא לחלק משאבים בין אינטרסים מתחרים, אלא לחתור ביחד לטוב משותף. ברגעים היפים שלה, הדמוקרטיה מטפחת את התובנה שאנו כולנו ביחד בונים עתיד לכולנו.  כשפוליטיקה בנויה על סקטורליות ותו לא, או בנויה על התנצחות של חזקים שלא סופרים את החלשים, היא חוזרת כבומברנג.  כשתושבים מכל הקהילות השונות בשכונת הר חומה בירושלים דרשו ביחד פתרון תחבורתי ל-3000 הילדים שלהם שכל יום נסעו שלוש שעות באוטובוס למסגרת החינוכית שלהם, היה קשה להתעלם מהם.

 

  1. שהמציאות היא מורכבת, ולכן הפתרונות הם מורכבים. הם תלויים במרקם האנושי, ביחסים ובנסיבות.  כפי שאמרו אנשי ההתארגנות הקהילתית באשדוד כשהמתחים עלו כתוצאה מחוק המרכולים:  "אשדוד לא תהיה בני ברק.  אשדוד לא תהיה תל אביב.  אשדוד תהיה אשדוד."  החלטה צריכה להתקבל במקום שאליו היא רלבנטית.  כמה שפחות הכתבות מלמעלה.  כמה שיותר התבססות על החיים המורכבים האמיתים למטה.

יש משהו שקורה בחברה בישראל. כשלא מתמכרים לעיתונות ולרדיו, וכשנמצאים רחוקים מהזרקור, אנחנו מגלים שתחת כמעט כל אבן בחברה הישראלית, ובמיוחד בפריפריה החברתית, רואים את הניצנים של עתיד ראוי לכולנו. הגשמת התקווה דורשת התמדה. היא דורשת אמונה באדם, שנברא בצלם.  היא דורשת הושטת יד ואמפטיה.  והיא דורשת עבודה קשה. החדר הזה מלא באנשים כאלה.  אנשים שיכולים לבנות טוב משותף.  שחרית גאה מאד להיות עוד נדבך חשוב ומחבר בתוך השינוי הזה, שינוי שראוי לכולנו. אנחנו בשחרית מבטיחים התמדה, אמונה בחברה הישראלית על כל גווניה, הושטת יד, ועבודה קשה בקידום טוב משותף.  עתיד ראוי, לכולנו.